<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות י"ד</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אסור לשום חלב הכסלים על גבי הבשר פי' בעוד הבשר חם והחלב אף על פי שיש קרום על החלב הוא דק ואיידי דממשמשא בה ידא דטבחא יבקע הקרום ויזוב החלב על הבשר כך פשוט בחולין. ועוד פשוט ואין לנו לחוש בעוד החלב בבהמה שיבקע הקרום שתחת החלב סמוך לבשר ויזוב החלב בבשר, שהקרום ההוא עב ואין יד ממשמשת בו בעודו בבהמ' וגם יש קרום על הבשר עב כאשר אכתוב ולפיכך אין לחוש. וכתבו התו' ודוקא מיד אחר נתוח הבשר וחלב הם חמים אז יש לחוש אבל אחר שנתקררו אין לחוש שנאמר וישימו את החלבים על החזות, וכן הסכימו הפוסקים. וכן כתב הרמב"ם שאם עבר על זה שלא נאסר הבשר ואין מכין אותו. נהגו מנקרי הבשר לקלוף ולהסיר הקרום שעל הבשר ששוכב עליו חלב הכסלי', ויפה עושין וכן ראוי לעשות כי אותו הוא אסור מחמת החלב ששוכב עליו וצריך קליפה כמו שכתבתי למעלה, כי אף על פי שאין לחוש שנבלע מן החלב בבשר מחמ' הקרום המפסיקו, מ"מ הקרום אסור וצריך להסירו מחמת קליפ' וכן הסכימו הפוסקי' בחולין בההיא דלא (לכחוף) [לסחוף] כפלי עילוי בשרא.
<h2>דף מט:</h2>
כל חלב טמא אינו סותם אם ניקב האבר שהוא גדל עליו פשוט.
<h2>דף פט:</h2>
הטבחי' נאמנים על חלב בהמה פשוט.
<h2>דף צב:</h2>
חוטי חלב כגון שעל הכסלים ושעל הקרב אסורים ואין חייבין עליהם כך פשוט בחולין.
<h2>דף צג.</h2>
כל חלב שהבשר חופה אותו מותר חוץ מחיוורתא דתותי מתני כלומר חלב שתחת הלומו שבבהמה בחייה מתפרקת ולפעמים אותו החלב מגולה כך פשוט. ולשון רש"י בזה, החלב שתחת הכליות נראה בגובה הכסלים ואח"כ נבלע תחת בשר אדום דק ומתפשט בכל הכסלים ומה שהבשר חופה מותר וכשכלה למטה אותו בשר החופה יוצא ממנו קרום לבן ועב לבד קרום דק וקלוש המתפשט בכל הכסלים שאסור משו' חלב כאשר אפרש ותחת אותו קרום יש לובן חלב ויש שנוהגין בו איסור חלב לפי שאותו קרום עב אינו חשוב להם חפוי בשר ובארץ אשכנז נוהגין בו התר וגם בעיני רבינו נראה שהוא חפוי בשר גמור ע"כ. ועוד כתב רש"י ותרבא דתותי מתני זהו עליונו וגובהו של אותו חלב שפירשתי קוד' שיכסהו הבשר ואותו גובה עצמו מכוסה במתנים שקורין לונביליש שרחבו מרחיב למטה מצלעות קטנות ומכסהו וכשהטבח מפרישו נראה אותו חלב. לישנא דגמ' ופרוקי מיפרקא בהמה בחייה, ופרש"י, כשהיא הולכת איבריה נעים והמתנים פעמים שהם נמשכים כלפי מעלה והכסלים נמשכי' כלפי מטה ואין החלב מתכסה בהם ע"כ. ולשון רי"ף בזה חלב שתחת הבשר בראש הכסלים היא חיוורא דתותי מתני וקרום מפריד בין זו החיוורא ובין השומן שתחת זו החיוורא והעליון אסור והתחתון מותר עכ"ל רי"ף. ולפי שאין אדם יכול לדעת יפה באי זה מקום מתפרק' בחייה כתב הרמב"ם כל מקום שתמצ' בו חלב תחת הבשר והבש' מקיפו מכל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר הרי זה מותר ע"כ.
תרבא דקליבוסתא אסו' וחייבין עליו כרת וזהו חלב שעל הכסלים פשוט. ופרש"י עצם קטן הוא ומונח על העצ' שקורין אנקא ומחובר תח' האליה מלמעלה ועליו חלב תחת ראש (אותן) [המתן] שקורין לונביל ע"כ. ורי"ף פירש אותו עצם המחבר האטמות.
כל חוט שהוא אסו' משום חלב אסו' בכל ענין וצריך ליטלו מכל וכל כך כתבו הגאונים בתשובה. חוטין שבעקץ כלומר אנקא אסורים פשוט. וכתב הרמב"ם שאם מלחו עם בשר שנוטלו ומבשל הבשר, וכתבתיו [אות כ"ה] במליחת הבשר והדחתו בדין כל חוטין שאסורים משום דם. ה' חוטין יש בכסלי' והם אסורים משום חלב שלשה מהן לצד ימין הבהמה והם נחלקין כל א' לב' פיצולין ושני' מהם הולכין לצד שמאל הבהמה ואלו נחלקין לשלשה פיצולין כל א' ובשעה שהבהמה חמה יכול לשלפן ואחר שנתקררה אין יכול לשלפן וצריך לחטט אחריהן כך פשו' חולין. ועוד פשוט ה' חוטין אסורים, שלשה משום חלב והן שעל הכסלים ושעל הכליות ושעל הטחול וצריך ליטלם, ושני' משו' דם שעל הכתף ושל לחיים ודי בחתיכה כמו שכתבתי במקומו כל אח' וא'. וכל שהוא אסור משום חלב אם נצלה עם הבשר די בכדי קליפ' דאינו מפעפע בכלו כמו חלב. יש חוטין בין צלע לצלע בחצי הבהמה שלפנים ונהגו הנשים לחטט אחריהם ולנקר. ונר' בעיני כי נהגו כן על פי רש"י בחולין על ההי' שכתבתי למעלה ה' חוטין יש בכסלים שכתבתי, ופרש"י דאלו הה' חוטין ראשן אחד מחובר לשדרה וראשי הפצולים נדבקין תחת החזה בראשי הצלעו' ואותן ראשי הפצולין מצויין בחצי הבהמה שלפני' וצריך לחטט אחריהם מדרבנן.
נשים נאמנות על נקור חלב ודם כמו שנאמנות על השחיטה כך הסכימו כל הפוסקים. דין נקור שחברו המחברים. כבר כתבתי למעלה, ובדין מליחת הבשר [אות כ"ה], כי נראה מדין התלמוד שאין אסורין הגידין והחוטין אלא המנויין בתלמוד כמו שכתבתי כ"א במקומו, שאל"כ תמצא כמה גידין וחוטין בכל הבש' וכן בעוף. ונהגו להסיר כמה מהם כמו שאכתוב אף על פי שלא נזכרו כלם בתלמוד. ועתה אכתוב לך מה שמצאתי לחכמים על הסדר. הנוקר את הבשר מתחיל בראש ומחתך ומוציא המוח ומעביר הקרום שעליו ואחר כך מעביר הקרום שתחת המוח הדבוק בעצם, ונוטל הלחיים וחותך בסכין תחת שורש הלשון ומוציא ממנו חוט של דם, ויורד משם לגרגרת למקום שחיטה ומוציא שני גידין מצד זה סמוך לבשר ומצד זה סמוך לבשר, ואחר כך חותך את החזה לשני צדדין ומאותו בשר אדום הסמוך לחזה מוציא חוט של דם שאוחז מקצת החזה עד קצותיו וכן מן החזה השני ונוטלן בסכין, ומחלק בין הכתף לגוף ונוטל את הזרוע ואת גוף הכתף בידו ומתחיל בסכין באמצעיתו ומחתך ומוציא הגיד עבה ומוליך את הסכין ומחתך עד הזרוע ועד היד עד שימשוך מראש הכתף (על) [כל] הגיד שאוחז משפת הכתף הסמוך לשדרה ולעקור מקום שרש הגיד הזה שהזכרנו למעלה ששם השרש שלו ומוצי' מצד הכתף למעלה חוט א' וכן לכתף השני, ונוטל (הגיד) [היד] ומחתך בו בסכין ומוציא ממנו חוט אחד שהוא סמוך לעצם היד, ואחר כך מתחיל ממקום סיום הגיד שמוציא מהחזה ומקלף בידו אותו קרום שעל הכסלים וכשמקלף נראין ראשי החוטין שיש בכסל והן שלשה מימין ושני' משמאל שלשה שבימין מתחלקין לשנים שנים ושני' שבשמאל לג' ג', נוטל ראשי הגידין שבידו וממשיך מאליהן בהיותו חם אבל בהיותו קר צריך לפשפש אחריהם, וגורר אותו חלב שתחת בשר המתני' ומקלפו יפה יפה משני צדי הבהמה, ואחר כך מעבי' בשר המתני' שקורין לונביל ואינו ראוי אלא לצלי וגוררו יפה מב' צדדי אותו העצם המתויך בנתים ומחתכו (ומשייר) [ומסיר] כל הגבהות שישתו' עם הבשר כדי שלא ישתייר בו משורש החוטין ומבשר המתנים כלום, וחוזר לבני מעים וממשיכן ממקום שהן קבועין בו ומוציא ראשיהן של בני מעים באותו חלוחלת המטונפת שקורין בערבי אלווסך ומחת' אותו חלוחלת עם אמה מבני מעי' לפי שאינו ראוי לאכילה ואותו מקום שהוא קבוע לבני מעים קורין לו כנתא והיא אסורה לבישול ומותרת לצלי ונוטל הדרא דכנת' והי' שקורין אות' אדאוחרה ומקלף מעלי' קרו' של חלב וכל חלב שיש על הקיבה ועל הכוסו' ועל הובלילא הידוע' באלפחד עם [קרום שעמו] הכל [מעבירין] ומוצי' דמו, ונוטל את הטחול ומקלף מעליו קרום החלב שעליו ונוטל ראש הגיד שבראש הטחול ומושכו ונמשכין עמו שלשה חוטי' שבתוכו, ונוטל הכליות ומעביר החלב שעליהן ומנקרן יפה יפה ונוטל את הסכין ומחתך ומעביר קרום שיש על כל א' ואח' ומחתך בתוך הכוליא ונוקר אותו שרש של גיד מתוך הכוליא כמו שהוא [עם] קצותיו הנראין מבחוץ וכן יעשה לכוליא השנית, ונוטל הביצים ומעביר הקרום שעליהם, וממשיך החלוחלת וקולף קרום של חלב שעלי' עם אותו חוט של דם מקצה אל קצה, ונוטל הסכין ועוקר כל אותו חלב הסמוך (וחלוחלת) [לחלוחלת] מכל הצדדין ומעקר האליה עד מקום שעוקר ממנו בשר המתני' שהזכרנו למעלה עם כל אותן חוטין המעורבי' עם אותו חלב עד שמנקר (ממנו בשר המתנים שהזכרנו למעל' עם כל אותן חוטין המעורבין עם אותו חלב עד שמנקר) יפה יפה מקום שהחלוחלת קבועה בו מחלב ומחוטין ומכל דב', ונוטל הסכין וחותך האליה ומוציא ממנה חוט שמתחלק לשני' וממשיך את החוט מעקר האליה עד קצותה מאותן פנים המביטים אל ירכי הבהמה ואחר כך נוטל הסכין וגוררן מאותם פנים גופן אותן חומרין שקורין בלשון ערבי עקר מן העצמו' וגורר יפה יפה עד שישתוה מקום גבהות החומרין עם שפלות שביניהן ולא ישתייר בפני כל האליה לא בשר ולא שמנינות אלא גוררה יפה יפה, ואחר כך פוסק הירך הא' ומפרק בסכין מקום שיש הזכרו' בעצם שיש בו גיד הנשה וחותך את הזכרות ואת הנקבו' ומשליכן והבשר שבצדדין מנקרו יפה יפה מכל מיני חוטין ומכל מיני חלב שבו ומן אותה (מטתא) [חנותא] שקורין ירדולא ומן גיד הנשה ששם בעצם האמצעי והחלב והחוטין ניכרין בו ואי איפשר לשערו אלא בראיי' עין, ואחר כך נוטל את העצם האמצעי שפסק ונוקר את מיני החלב ואת מיני החוטין ממנו וחותך בסכין גדול העצם שהוא סמוך לעצם של שוק שפסק ממנו ונמצ' אותו עצם האמצעי מחותך משני צדדיו ואף אותו עצם השני שהוא סמוך חותך בסכין גדול אותו מקום הסמוך לעצם זו שהזכרנו ומפשפ' אחר חוטין קטני' וחתיכות קטנות של חלב ששם ומעביר אותו גיד אחר שנמשך מקצות העצם (ואמצעי) [האמצעי] עד קצות השוק והוא נראה לעינים ואי איפשר לומר בכתב יותר מכאן וכן לירך השני וכל הגידים שביר' אסורין בין צלויין בין מבושלין ומנקר' יפה יפה ומוציא כל החוטין וכל החלב שבירך שהכל חלב הוא ואח' כך אוכלין אותן צלויין גם מבושלין, והגידין שתחת הכתף אם צולין אותן כשרים הם לאכל שהן צמוקין באור וכן הלכה. והדרא דכנתא שכתבתי, לאחר ניקור מותר לבשלה. ומה שכתבתי שהלומילין שקורין לונביל שאינן ראוי אלא לצלי, שמעתי מפני שפניו חלקי' ואין המלח נכנס בתוכו כל כך ולפיכך לא נהגו לבשלו בקדרה, ולא דייק לן שהרי כמה חתיכות יש חלקים ממנו ובדברי רז"ל לא מצאנו סמך לאוסרו אלא לפי שהיא חתיכה קטנה בפני עצמה ואז צריך לבדקה ולגררה מלמטה ומלמעל' ונהגו ליטול אותה ולבשלה בפני עצמה עם חתיכות אחרות ולכתחלה אסור לבשלו מפני המנהג אבל אם מלחו ובשלו עם בשר מותר וכן עמא דבר. מנקר הבשר צריך לנקרו יפה ואם נשתייר משהו בשוגג ונתערב מין בשאינו מינו בס'. וכל כלי ישראל מותרין לכתחלה ובחזקת התר הן עומדין.
<h2>דף צג:</h2>
טבח שנמצא אחריו חלב, להלקותו, בכזית ואפילו נמצא בב' או בשלשה מקומות, ולהעבירו, אם נמצא כשעורה וצרי' במקום אחד כך פשוט.
<h2>דף צד.</h2>
רוב מצויין אצל ניקור מומחין הן כמו בשחיטה לפיכך מי שנקר ירך והלך לו ואין אנו יודעין אם היה בקי בנקור ואין שם בקי להראותה לו אם נקרה כראוי מותרת, כך כתב הראב"ד ודקדקה מההיא שולח אדם ירך לנכרי שלימה אבל לא חתוכה וכו'.
<h2>דף צו:</h2>
גדי שצלאו בחלבו אם הוא שמן אסור לאכול אפילו מראש אזנו שהוא רחוק הרבה מהחלב מפני שהחלב מפעפע ומתפשט בכלו. פירוש ואם יש בגדי כדי לבטלו כלומר כל החלב מותר ואם לאו אסור. ואם הגדי כחוש קולף ואוכל עד שמגיע לחלל ומשייר כדי קליפה כך פשוט. ופירש רבינו תם בגדי כחוש ומה שנכנס בבשר בטל בס', פירוש דמתוך כחישותו אין בו משום נתינת טעם בכל הגדי. ויש מי שפירש שאפילו היה בו כדי נתינת טעם בכל הגדי מתוך כחישותו אינו מפעפע כלל ולפיכך קולף ואוכל עד שמגיע וכו' כמו שכתבתי. גדי שמלחו בחלבו דינו כמו שצלאו בחלבו כמו שכתבתי למעלה כי דינ' שוה פשוט.
